במשך שנים ארוכות הזרימו מפעלי התעשייה באזור את שפכיהם לקישון וכך הפך הקישון למזוהם בנחלי ישראל. בדיקות מעבדה שערך גרינפיס בנחל, הצביעו על שיעור גבוה של מתכות כבדות ומזהמים אורגניים.

בראשית שנות התשעים, עקב הלחץ הציבורי הגובר לניקוי הנחל, יזם מפעל "חיפה כימיקלים" תוכנית להקמת צינור ארוך לעקיפת הקישון והזרמתם של השפכים הלא מטופלים ישירות למפרץ חיפה. פרויקט זה אמור היה להעביר כ־6000 מטרים מעוקבים של שפכים רעילים ללב מפרץ חיפה מדי יום. ביצועו היה מסכן את המערכת האקולוגית של מפרץ חיפה כולו, תוך סיכון בריאותם של תושבי האזור.

גרינפיס ואיגוד הדייגים, פתחו במהלך 1995 בקמפיין משותף כדי "לעצור את הצינור". על מנת לחשוף את הזיהום הקשה של הקישון ומפרץ חיפה ולעודד את הציבור להתגייס למאבק בזיהום ובמדיניות המאפשרת אותה, יזם גרינפיס שורה של פעילויות ביצועיות ותודעתיות, כדי להביא לעצור את הסכנה האקולוגית הזו.